בנם של רויטל וגולני. נולד ביום כ"ה באדר א' תשס"ה (6.3.2005). אח לאנהאל, אורי, ינון ונועם.

נהוראי, שכונה נהו בבית, גדל בבית דתי והקפיד על שמירת מצוות, שמירת שבת וחיים על פי ההלכה. במהלך שנות בית הספר אף שירת כשליח ציבור בבית הכנסת, וכפי שנאמר עליו: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם" (משלי ג', ד').

גדל בעיר אשדוד. למד בבית הספר היסודי "חזון יעקב" בעיר מגוריו. את לימודי התיכון השלים בתיכון אמית י' במגמת סייבר, שם התמחה בתחום הטכנולוגי. אחרי סיום י"ב החליט להמשיך ללימודי עתודה לתואר הנדסאי.

בנוסף ללימודיו, עבד כטבח באולמי "אדמה" והיה האיש הטכנולוגי של הבית – בעל ידי זהב, מתקן כל מה שנדרש תיקון.

נהוראי היה בעל נפש עדינה וטהורה, בעל טוב לב מיוחד שתמיד ניסה לתרום ולעזור לזולת. התבלט ברגישות מיוחדת לסביבה, באכפתיות ובנתינה שאינה תלויה בדבר כלפי כל סובביו, משפחה וחברים. הייתה בו הכרת הטוב וחבריו מעידים כי היה האדם הראשון שאליו פנו כשהיו עצובים, שמחים, מתרגשים או כועסים. "היה כמו הכותל - מקשיב לכל אחד ואחת". כיבוד ההורים ואהבת המשפחה שלו היו ברמה הגבוהה ביותר. חבריו שזכו לידידות עמו זכו לקבל עוד אח לחיק משפחתם.

בזמנו החופשי אהב נהוראי לשמוע מוזיקה ולנגן על גיטרה. שיחק כדורסל, כדורגל וטניס. אהב לצפות בסרטי אקשן ובסדרות קומדיה באנגלית. משפחתו וחבריו זוכרים אותו מתגלגל מצחוק עם ההומור המיוחד שהיה רק לו. הוא נהנה מהחיים הפשוטים, מאוכל פשוט – ספגטי בולונז, לחם ביתי עם הסלטים של שבת והמבורגר של רובן, שיחות עם המשפחה והחברים, וטיולים בטבע ובסביבה הקרובה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, השבעה באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים - יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

נהוראי הפסיק את לימודי העתודה, אליהם פנה לאחר התיכון, כדי להתגייס למשמר הגבול ולהשתתף בהגנה על ישראל. ביום 30.7.2024 התגייס ואחרי אימונים שירת באזור עטרות, צפון ירושלים.

בשירותו במשמר הגבול היה השוטר שכולם יכלו לסמוך עליו. צנוע, אמיתי, עם לב ענק וחיוך שהדביק במהירות את כולם. חבר אמת שתמיד נמצא שם ברגעים הקשים והטובים כאחד. חבריו ליחידה מעידים שכאשר היו צריכים אותו, הוא תמיד נמצא שם. הראשון לשאול איך הם, הראשון להציע עזרה והראשון להתנדב. היה כתף תומכת ואוזן קשבת והאהבה שלו למשפחתו הייתה דבר יוצא דופן. חברים ומשפחה תיארו אותו כ"מלאך בדמות אדם" ו"השמש של היום יום". צדיק ונעים הליכות, אדם שהלב ניהל אותו לפני המוח. עמיתיו מתארים אותו כדוגמה לרגישות, אכפתיות, טוב לב ואפס אינטרסים.

רב-שוטר נהוראי בטיט נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ז בסיוון תשפ"ה (13.6.2025) בירושלים. בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים, אחות ושלושה אחים.

משפחה וחברים אמרו בהספד: "תמיד תישאר הבן אדם הכי טוב שהכרנו."

מפקדת משירותו הצבאי ספדה: "היה לי הכבוד להיות המ"כית שלך. תמיד תישאר חלק מהלב שלי, חלק מהשירות שלי, חלק ממני".

נהוראי מונצח באנדרטת חללי המשטרה שבמכללת השוטרים בבית שמש.